הספייס של חיי
אין דבר שאני אוהבת יותר מ- תבלינים. אני חושבת שהם הטעם של החיים. אוכל טעים זה טוב ויופה אבל מה שבאמת עושה את האוכל טעים הוא ה- תבלינים שמוספים לאוכל עצמו. הם מה שעושים באמת את הטעם של האוכל. אוכל שלא מתובלן מבחינתי הוא לא אוכל. הוא טפל וחסר טעם ואין טעם בכלל שאוכל אותו.
אני יכולה לתבל את האוכל שלי עם כל ה- תבלינים הקיימים ולהרגיש אושר רב.
אני אוהבת אורגנו וכורכום ופפריקה ופלפל ומלח. כשאני אפילו מכינה חביתה אני שמה את כל ה- תבלינים שאני מוצאת שהם בהישג יד. כל דבר שעיני רק רואה אני ישר לוקחת ושמה באוכל שלי ומתבלת אותו עד שאין שום פיסה באוכל שאינה עם תבלינים.
אני לא מבינה אנשים שלא אוהבים אוכל עם תבלינים. אני לא מבינה אנשים שאומרים שהאוכל שלהם חריף מידי. מתוק מידי. אין דבר כזה. יש רק אוכל עם תבלינים או אוכל תפל שלא מתובלן. ומבחינתי אין כזו אופציה של אוכל לא מתובלן. זה ריב ישן נושן עם אימי שהיא אוהבת להכין אוכל כפי שהיא קוראת לו "אוכל נקי", אבל אני תמיד מוחה ומבקשת ממני להוסיף לאוכל תבלינים.
היא ממש לא אוהבת אוכל עם תבלינים ומבחינתה היא לא יכולה לגעת באוכל אם יש בו תבלינים. קשה לי עם הגישה של אימי לאוכל. אוכל זה אחד ההנאות הגדולות של החיים. ומה נעים בו אם הוא חסר טעם. אני אוהבת את האוכל שלי מפולפל ומלוח ומתוק וחריף. אני אוהבת אוכל עם אמירה.
אני אוהבת אוכל עם תבלינים. לא יודעת איך קרה כשאני כל כך אוהבת אוכל מתובל בעוד שאימי סולדת מכך כה רבות. מסתבר שלעיתים התפוח כן נופל רחוק מעץ.
